זכות הקיום
או - איך קיבלו אותך לעולם הזה? מה החוויה הראשונית? ואיך התארגנת עם השנים?
קשה לדעת ולזכור מה קרה לך כעובר ברחם, כתינוק\ת בחדר הלידה או כפעוט\ה במשך השנים הראשונות, אבל הגוף בדרך-כלל זוכר ויש בו לפעמים תשובות לשאלות כמו: למה יש בך עצב? למה שוב השריר הזה כואב? מתי יופיע לחץ? ואיזה סוג תגובה תהיה בתוך קשרים בינאישיים.
שפע חוויות נוצרו ומצטברות מרגע הלידה והן טבועות כמו חותם בגוף, ומשתקפות לרוב באופן התנועה בתוך מרחב, בסוג הכאבים שנחווה, אפילו בבחירות שנעשה.
מהי זכות הקיום והקשר לחוויה הראשונית?
זכות הקיום, לצורך העניין, היא זכות בסיסית וראשונית: פשוט לחיות כאורגניזם בעולם.
רק בגלל שנולדת ולכל הפחות בגלל זה - ניתנה לך הזכות. ככה פשוט.
הנשימה שמתהווה עם לידת הגוף היא התנועה הראשונה שמסמלת את הרגע הזה של תחילת החיים, אבל מה אם זה מתחיל הרבה לפני-כן?
נשמע כמו אגדה טובה ..
יש זוג, אישה ואיש, והם רוצים לברוא חיים, ההריון נרקם באהבה ואז הם מקבלים את התינוק ב-Welcome. יש מגע והכלה, גבולות והחזקה וקשר עין שלמעשה אומר: "אנחנו רואים אותך תינוק יקר. הנה האישור על הקיום שלך, תוכל לנשום בנינוחות, לחיות ברווחה וגם להתפתח". התינוק חווה חוויה שהוא רצוי, אהוב ומוגן. חוויה של אמון ובטחון בחיים - זו התוצאה המטיבה.
אבל רגע! מה אם הסיפור הוא לא בדיוק כזה?
מה אם תהליך ההריון היה מורכב משפע של תנאים ונסיבות לא מטפחות? מה אם קבלת-הפנים לא מטיבה? מה אם לא הביטו בך ולא שמעו ולא הבינו? משהו הרעיש נורא, אולי התאורה הציקה? הטמפרטורה לא מדויקת, המגע וגם הריח לא נעים? מי היה שם להבין את כל הפחד, הבדידות? כל כך הרבה התרחשויות יוצרות אי-התאמה: לידה מוקדמת, פגות ואינקובטור, יתמות, משפחה שבה הדאגה העיקרית מופנית לגורמים אחרים ואולי צורך של אח אחר, מחלות או מצבי קיצון כמו התמכרויות, סכסוכים, אלימות ועוד ועוד. במקרה כזה יכולה להיווצר חווית מצוקה, חוסר אמון, חוסר בטחון ולפעמים ייאוש.
ההתארגנות שלי בעולם
החוויות הראשוניות, מרגע הקיום נותנות חותם בגוף ובנבכי הנפש. קרקע שמעצבת את ההתארגנות שלך בעולם. לחוויות האלה יש ביטוי לרוב בשלד ובגוף, במערכת הנשימה, בקול, ביציבה. חוסר של איזון, וויסות, דריכות או רווחה, שרירים תפוסים או נטיה לכאוב במקומות ספציפיים יכולים להפוך לחלק מהותי ויש לזה ביטוי גם בתחושות, ברגשות, בהתנהגות ובתפישה המהותית של המשמעות בעולם.
האם מוכרת לך ההרגשה שעליך לעשות המון פעולות מאומצות כדי לזכות ביחס הנכון עבורך, תשומת-לב, נראות או הקשבה? האם כשמשהו לא הולך עם בן-הזוג עולה הנטייה להסתגר בתוך עצמך, בתוך עולם פנימי ולהתנתק? כמו לומר: "אין לי ברירה, אסתדר לבדי, עם עצמי, לא זקוקה לאיש".
אז מה נעשה בטיפול?
לפני הכל חשוב לי להדגיש שנושא ההתארגנות בעולם, ביטוי של כאב בגוף ובנבכי הנפש, הוא נושא רחב מאוד ומתחבר לשפע של היבטים. אני רוצה להדגיש שלא לכל התופעות שמוזכרות לעיל ישנו חיבור חד משמעי אל זכות הקיום או לשלבים של הגעתך לעולם. עם זאת, זוהי הזמנה עדינה להתבונן על חווית ההגעה לכאן.
בקליניקה נזמין עיבוד של החוויה, באמצעות מילים, או דימויים שעשויים לבוא מתוך חלקים "לא מפותחים" שבמוחנו (המוח הקדום או המוח הזוחלי - כן, כן יש גם כזה). אני לעיתים מזמינה להתכרבל, אולי לנוע בערסל, כמו מרחב של הכלה ורחם, עיניים טובות ביחד עם מגע תומך. להעמיק בתחושות וברגשות, לשהות. לשאול פשוט: מה שמת לב?
אני מאמינה שהריפוי והרווחה נמצאים בתוכך.
זמינה להרחיב, לייעץ וליצור קשר:
מיכל הופמן
פסיכותרפיסטית
0544565111
להרחבה: *האבוריג'ינים *רייך *ויניקוט
*הערה חשובה: איני עובדת בריברסינג.